ספר מצוות גדול, לאוין כ׳

מהדורה: מונקאטש, 1901

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 19 ספר מצוות גדול Negative Commandments 21 »

1 ברית משה פתח ↗

העושה א ע"ז לעצמו כו' לכאורה צריך להבין דמדוע לא התחיל רבינו ז"ל את המל"ת זו בלשון שלא כדרכו ברוב שאר מל"ת והשאר מוני מצות ז"ל הרמב"ם בסה"מ מל"ת ב' הסמ"ק סי' קס"א החינוך העיר מקלט האלה המצות ומצות השם מצוה כ"ז באמת התחילו גם את המל"ת זו בלשון שהתחילו את השאר מל"ת ורבינו גם בקיצור הסמ"ג שלו כתב העושה ע"ז ולא במלת שלא וזה באמת טעמא בעי, ונ"ל בס"ד ליתן טעם לשבח דבסנהדרין ס"א ע"א איתא דתניא האומר בואו ועבדוני ר"מ מחייב ור' יהודא פוטר היכא דפלחו כ"ע לא פליגי דכתיב לא תעשה לך פסל כו' עי"ש היטב רש"י ותוס' והיד רמה ז"ל כתב וז"ל היכא דפלחוה כ"ע לא פליגי דחייב דכתיב לא תעשה לך פסל לך יתירא הוא ודרשינן ביה לא תעשה עצמך פסל וכתיב לא תשתחוה להם אקשינהו רחמנא להדדי לחיובא כי פליגי בדיבורא בעלמא כו' חזינן מגמ' זו דהפסוק לא תעשה לך פסל הזהיר גם על זה שלא לעשות עצמו ע"ז וכשיעשה עצמו ע"ז ואמר בואו ועבדוני ויעבדוהו לכ"ע חייב סקילה אבל כשלא יעבדוהו לא חייב סקילה לר"י דהלכתא כוותיה כמו שפסק הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ה הל' ה' אבל מלקות נ"ל דחייב כיון דעבר במה שעושה עצמו ע"ז על לאו דלא תעשה לך פסל וכן מורה לשון הרמב"ם שכ' ואם לא יעבדוהו כו' אינו נסקל נראה דדוקא סקילה אינו חייב אבל מלקות חייב וגם הדעת מחייב את זה דכמו כשעושה איזה דבר לע"ז חייב מלקות מלאו דלא תעשה לך פסל א"כ מהיכא תיתי נאמר דכשעושה עצמו ע"ז דג"כ נכלל בלאו זה שלא יהא חייב מלקות ואי"ל דמשום דלא עשה מעשה אלא בדבור דאמר בואו ועבדוני ע"כ אין לוקין דכבר כתבנו לעיל מל"ת א' מחודש כ"ג דמשום חומרא דע"ז לוקין אפי' כשלא עשה מעשה אלא בעקימת פיו וזה אצלי דבר ברור שכן היא וממילא מיושב בזה בס"ד מה שהקשה הבאר יהודא הל' עכו"ם פ"ג הל' ט' דהיכי למד הרמב"ם אזהרה מלעשות ע"ז מלא תעשה לך פסל הלא מגמרא דסנהדרין הנ"ל משמע דמקרא זה נלמד שלא יעשה אדם את עצמו ע"ז וגם על רבינו לכאורה קשה קושיא זו אבל בהנ"ל מיושב שפיר כיון דשלא לעשות עצמו ע"ז ג"כ משום שאסור לעשות ע"ז היא כמובן וגם מה מאד מיושב בזה מה דק"ל על רבינו והרמב"ם דסברו דהפסוק לא תעשה לך פסל דיבר מעשיית ע"ז שהוא במלקות ולא במיתה הלא מגמ' דסנהדרין הנ"ל מוכח דדיבר ממיתה מדקאמר היכא דפלחו כ"ע לא פליגי דכתיב לא תעשה לך פסל והיכא דפלחו מיתה חייב ולא מלקות וא"כ לכאורה ראי' מגמרא זו לשיטת הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הרמב"ם בסה"מ מל"ת ה' דאזהרה על עשיית ע"ז לא מפסוק לא תעשה לך פסל ילפינן משום דפסוק זה לא דיבר מחיוב מלקות אלא מחיוב מיתה וכ"כ בספרו עה"ת פ' יתרו עי"ש אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר די"ל דהגמ' לא הביא לא תעשה לך פסל אלא להורות דשלא לעשות עצמו ע"ז ג"כ נכלל בפסוק זה וכיון דעשיית עצמו ע"ז ג"כ נקרא פסל ממילא כשאמר בואו ועבדוני ופלחו לו חייב מיתה משום מסית כמובן וא"כ י"ל דמש"ה ל"כ רבינו שלא לעשות ע"ז כדי שלא נטעה שלא מוזהר אלא שלא לעשות איזה דבר או אדם אחר לע"ז אבל שלא לעשות עצמו ע"ז אינו מוזהר דמלת שלא לעשית מורה כן ע"כ כתב העושה ע"ז כו' דבלשון זה באמת נכלל הכל וגם לקמן במל"ת כ"א ג"כ משום כוונה זו כתב העושה ע"ז ודו"ק:

1 העושה א ע"ז לעצמו אע"פ ב שלא עשאה אלא לעצמו ואע"פ שלא עבדה לוקה שנאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה:

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

בל תקים אשרה. ומצבה. לא מצינו באשרה בשום דוכתא לשון קימה בתורה כלל. אלא לשון נטיעה. דכתיב לא תטע לך אשרה כל עץ וגו'. בפרשת שופטים אלא דבדברי קבלה מצינו בישעי' כ"ז ט' לא יקומו אשרים וחמנים. וגם שם איננו לשון אזהרה עיי"ש בפירש"י ורד"ק. וא"כ אין לנו שום אזהרה בהקמת אשרה כלל אלא בנטיעתה. ובירושלמי פ"ד דע"ז סוף ה"א אמרינן לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם היא עשיי' היא קימה. א"ר הילא עשיי' בתחילה קימה כל שאילו תפול לא יקימנה עיי"ש. הרי דכל שאין לנו בקרא אלא עשייה אין ההקמה בכלל. וא"כ באשרה שלא הזהיר הכתוב אלא על נטיעתה אין לנו לאו אלא בנטיעתה ולא בהקמתה כשנפלה. והיכי כתב רבינו הגאון ז"ל לאו בהקמת אשרה. ואף דאפשר לומר דבאשרה הקמתה היא נטיעתה. דכיון שנפלה הרי נעקרה. וכשחוזר ומקימה הו"ל כנוטעה מחדש. אין זה מוכרח כמבואר. ועי' בפ"ב דסוכה כ"ז ע"ב עייש"ה ואכמ"ל בזה. ועכ"פ אין איסורו אלא משום נוטע דאזהר עלה קרא. דבהקמה לית לן בה אזהרה בקרא. ולא הי' לו לרבינו הגאון ז"ל לכתוב בה אזהרה בהקמה. הן אמת דלא חזינא להרמב"ם ז"ל ושאר ראשונים שהביאו דברי הירושלמי להלכה. וצ"ע למה. ואולי אפשר דמפרשי דברי הירושלמי בניחותא. היא עשייה היא קימה. כלומר דקימה נמי אין פירושו אלא עשייה. ור"ה פליג וס"ל דקימה לאו היינו עשייה. ופסקו כסתמא דירושלמי ולא כר"ה דפליג. אבל אין זה מספיק. דאכתי הו"ל להביא דין זה לקולא. כיון דאיפליגו בהכי אמוראי בירושלמי ואכמ"ל בזה. אלא שראיתי להסמ"ג לאוין מ"ב שמנה לאו דפסל לא תקימו לכם. אע"פ שכבר מנה לעיל לאוין כ' לאו דלא תעשה לך פסל. וכתב שם שהוא אזהרה למקים אע"פ שלא עשאו ולא עבדו עיי"ש. אבל הרמב"ם ז"ל וכל הנמשכים אחריו. וכן הבה"ג וכל הנמשכים אחריו לא מנו לאו זה. וכבר תמה הר"ב כנה"ג בדינא דחיי לאוין מ"ב על הרמב"ם והרמב"ן ז"ל שלא מנו לאו זה והניח בתימא עיי"ש. וכן קצת שאר אחרונים נתחבטו בזה ולא העלו מזור. אבל לפמש"כ נראה דס"ל כסתמא דירושלמי דהיא עשייה היא קימה ודלא כר"ה. וא"כ אחר שכבר מנו לאו דלא תעשה לך פסל שוב לא הוצרכו למנות לאו דהקמת פסל. דהיא עשיי' היא קימה. ואף דהבה"ג לא מנה גם לאו דלא תעשה לך פסל. מ"מ לק"מ. דמה"ט שלא מנה לאו דלא תעשה לך. לא מנה ג"כ לאו דלא תקימו. כיון דקימה ועשיי' חדא נינהו. ולאו דלא תעשה לך מפרשינן בפ"ב דר"ה כ"ד ע"ב ובפ"ג דע"ז מ"ג ע"א לעובדם. וכמו שפירש הרמב"ן ז"ל בסה"מ לאוין ה' עיי"ש. וכבר מנה הבה"ג לאו דע"ז. ועוד דלפ"מ שפירשו הרמב"ן ז"ל שם. וכן פי' הרשב"ץ ז"ל בזה"ר לאוין סי' ח' קרא דפסל ומצבה לא תקימו לכם על קיום הצלמים אפי' עשו לו אחרים עיי"ש. א"כ כיון דלפי נוסחת הבה"ג שלפנינו כבר מנה לאו דלא יהי' לך אלהים אחרים. והיינו ע"כ לאזהרה על קיום הצלמים להבה"ג. כמתבאר ע"פ דברי הרמב"ן והרשב"ץ ז"ל שם. וא"כ כבר מנה אזהרה לקיום הצלמים. ולאו דלא תקימו אינו אלא כאחד משאר לאוין שנכפלו בתורה שאינם באים במנין. והסמ"ג שם הביא ראי' שיש לאו בהקמת פסל מדאמרינן בספרא פרשת בהר ופסל ומצבה לא תקימו מה מצבה בבל תקימו אף פסל בבל תקימו עיי"ש. ולפי דברי הרמב"ן והרשב"ץ ז"ל שם אין ראי' כמבואר. אלא דדבריהם נגד הירושלמי שהבאתי. מיהו אפשר דסתמא דירושלמי דקאמר היא עשייה היא קימה. היינו משום דס"ל דקימה דקרא היינו קיומם אצלו. וקיום הצלמים מיקרי עשייה. כמבואר במכילתא שהביאו הרמב"ן והרשב"ץ ז"ל שם. דקרא דלא תעשה לך פסל היינו בעשו לו אחרים. וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות ע"ז ה"ט ובסה"מ לאוין ב' ובסמ"ג לאוין כ' עיי"ש. והיינו דקאמר בירושלמי היא עשייה היא קימה. אבל רבי הילא ס"ל דלא תקימו דקרא היינו הקמה ממש. ולאו היינו עשייה. והם נקטו עיקר כסתמא דירושלמי דלא כרבי הילא אבל דברי הסמ"ג הם כדברי רבי הילא. וס"ל דאין בזה פלוגתא כלל. ומאי דקאמר היא עשייה היא קימה. מתפרש בלשון תמיהא וקושיא. ועלה השיב רבי הילא דלאו היינו הך אלא הך קרא אתי לחדושי אזהרה להקמה שאינה בכלל אזהרה דעשיי' ותרוייהו מיצרך צריכי. ועפ"ז ניחא נמי שפיר מה שהשמיטו הרמב"ם ושאר ראשונים ז"ל ההיא דירושלמי. משום דפסקו כסתמא דירושלמי דס"ל דלא תקימו היינו קיום הצלמים אצלו. וכבר הביאו דין זה כמשכ"ל. והסמ"ג שאינו מפרש כן דברי הירושלמי הביא דין זה להלכה. ומנאה לאו בפ"ע. וכן הוא ג"כ דעת הרא"ם ז"ל ביראים סי' ס"ד עיי"ש. אלא שהביאו ראייתם מהספרא שם משום דס"ל דפירושה כפשוטה במעמיד ודלא כהרמב"ן והרשב"ץ ז"ל שפירשוה לענין קיום הצלמים:

« ספר מצוות גדול Negative Commandments 19 ספר מצוות גדול Negative Commandments 21 »